התכונה בעיצומה מזה זמן רב. ילדים צועדים בצוותא בחיפוש עקבי ויסודי אחר עצים למדורות ל"ג בעומר, שבעוד שעות ספורות יאירו את חשכת הלילה, בליווי צהלות ההמון. מועד מיוחד זה מציין מספר מאורעות חשובים – הילולת ר' שמעון בר יוחאי זיע"א, עצירת המגפה שהמיתה 24 אלף מתלמידי רבי עקיבא, ולפי החת"ם סופר - המן החל לרדת במועד זה.

חשבתי רבות אודות הסיבה שמביא "השולחן ערוך" לכך שנמתחה מידת הדין על רבבות תלמידי החכמים: "מפני שלא נהגו כבוד זה בזה". והרי היו הללו תלמידי רבי עקיבא! תלמידים שדקדקו בתורת ה' ובמצוותיו קלה כבחמורה. אם על ענקים אלו נאמר שלא נהגו כבוד זה בזה, ומשום כך באה הרעה הגדולה הזאת, מה נאמר אנו? אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?!

לעתים יכול להידמות לאדם שהקב"ה מצפה ממנו לדברים גבוהים ועצומים, וכאמור, היצר הרע שמתעורר בו ביתר שאת מפילו בדעתו, ונותן לו את כל התירוצים האפשריים לכך שעליו לוותר ולהתייאש מלנסות.

אולם עלינו לדעת שביום הדין אין הקב"ה שואל את האדם מדוע לא היה ר' עקיבא או ר' שמעון, אלא מדוע לא השתמש בכל הכלים, הכוחות והאפשרויות שהעניק לו, כדי להוציא מן הכוח אל הפועל את כל הפוטנציאל הרוחני והאנושי הגלום בו.

הציפייה מהיהודי היא להשתדל כמיטב יכולתו וכפי מידתו ומעלתו הרוחנית, לקדש עצמו מול בוראו ולדקדק ככל יכולתו במצוות של בין אדם לחברו. אין זה אומר שהדרישה היא שלא יחטא, אלא שילמד מטעויותיו ומטעויותיהם של גדולי ישראל לאורך כל הדורות, וידבק בדרך ה' שתסייע בעדו לעדן את מידותיו ולחדד את חושיו, למען יישר דרכיו ויחזור בתשובה, גם אם הדרך נדמית לו כארוכה ומייגעת.

כתוב בפרשה: "וְאִישׁ כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ - כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ." התורה מלמדת אותנו כלל גדול וחשוב שעלינו לנצור על קירות לבנו: "כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ". לעיתים אדם פוגע בזולתו מסיבה זו או אחרת, ואינו מבין שהרעה אינה פוגעת רק בזולתו, כי אם בעיקר בו עצמו. אך הגרוע מכל הוא, שמצער הדבר את בוראו, שאומר: "בני, מה אני מבקש מכם?... אלא שתהיו אוהבים זה את זה ותהיו מכבדים זה את זה" (תנא דבי אליהו). מה שאומר שהמטרה החשובה ביותר שעלינו להציב לעצמנו, היא להשכין את השלום בכל דרך אפשרית, כדי שנזכה שיתקיים בנו ובדורנו הפסוק: "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה).

למאמר מתוך אתר הידברות לחצו כאן