לפני זמן קצר חזרתי מטיול מרגש אצל אבות החסידות באוקראינה. באחד מהסיורים שערכנו, נתקלנו במחזה שכמו לקוח מתוך סיפורי היסטוריה רחוקים, המתאר מציאות חיים שנראתה רחוקה כ"כ ממציאות חיינו, ישראל תשע"ז.

הייתה זו שעת בין ערביים, כשמאחד הבתים העתיקים יצאה אישה כפרית, ונכנסה חיש קל למעין מחסן. היא הרימה משטח גומי מהרצפה, ושלפה דלי מתוך האדמה. בחצר הסמוכה נראתה פעולה דומה – תכולת דלי מצחין מושלכת באמצע החצר ומכוסה בענפים ובתבן, והכל גם יחד מוצת והופך למדורה. מדובר היה בשירותי "בול קליעה", בלשוננו. כאלה פשוטים ופרימיטיביים הם החיים אי שם. פשטות ועוני, כדי להבהיר לנו את גודל הזכות שנפלה בחלקנו מעצם היותנו חלק מהעם הנבחר היושב בארצו הפורייה.

ולענייננו, תרבות השפע מביאה אותנו לא אחת למצב של התחספסות רגשית וכהות חושים, עד שאיננו שמים ליבנו לעובדה שאנו חורגים מגבולות ומסייגים, שנכון וראוי היה שיהיו בכל שלב ותחום בחיינו. הדברים אמורים לגבי דיבורים לא רצויים בטלפונים הזמינים לנו בכל שעה, תרבות בידור שלא תמיד יודעת לעצור באדום, צריכת עיתונות ומדיה שרודפת רייטינג בכל מחיר, כולל פגיעה בשמם הטוב של אלו ואחרים, מרוץ אחר תהילה, שררה וכבוד.

פרשתנו זו פורסת בפנינו שני קצוות הופכיים בנשימה אחת: תזריע ומצורע. מחד – יצירת חיים, ומאידך – עצירת החיים ושיבושם. ניתן לראות שחיבור נכון בין אנשים הופך אותם לשותפים מלאים במעשה הבריאה, מה שמביא תולדות לעולם: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר". לעומת זאת, מהתרחקות, רכילות ויריבות מגיעים לתקלות וניתוק מרצון הבורא, עד כדי כך שבפרשתנו זו נכתבת המילה "נֶתֶק" לא פחות מ-13 פעמים!

נגע הצרעת מופיע כתוצאה מעבירות שבין אדם לחברו: לשון הרע, רכילות, הוצאת דיבה, הוצאת שם רע, מחלוקת וכו'. לצערנו הרב, קל מאוד להיכשל בכל אלו, בעוד שהדרך להיטהר מכך ארוכה ומייגעת, ומבהירה לנו שהרבה יותר משאדם פוגע בזולתו, הוא מזיק בעיקר לעצמו.

אם בדורות עברו הוזהרנו שוב ושוב מהעבירות המובילות לנגע הצרעת, קל וחומר שבדור הטכנולוגי בו אנו חיים יש להיזהר אלף אלפי מונים! בידינו הבחירה אם לקחת את מעשינו וחיינו לצד הקדושה או הטומאה, החיוב או השלילה, והרי: "זֹאת תּוֹרַת נֶגַע-צָרַעַת... לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ." אז יהי רצון שנזכה להשתמש בקדמה ובשפע הגדול שהקב"ה מרעיף עלינו לטובה ולברכה, למען שמו באהבה, מתוך אחדות, שמחה, קדושה וטהרה.

למאמר מתוך אתר הידברות לחצו כאן