1. עם רגשות לא מתווכחים! לכל המחשבות והרגשות שעולים מתוכי יש מקום, וכולם לגיטימיים. כל רגש שעולה, עולה בכדי להשתחרר, והדרך היחידה לאפשר לו לצאת היא על ידי התבוננות, הכלה וקבלה. אין מחשבה נכונה או לא נכונה, כשם שאין רגש נכון או לא נכון. כל מה שעולה, נכון, לגיטימי ורלוונטי לשלב בו אנו נמצאים.

2. רבים מהקלפים מביאים אותנו להעלות את קשיינו ותחושותינו הכמוסים ביותר. חשוב לתת לרגשות אלה מקום והקשבה. על כן אם ננסה להזדרז לסיים עם הקלף, מפני שלא נעים לנו להבחין בדברים שעלו מתוכנו, נגרום להדחקת הקושי חזרה לתוכנו, מה שלא יאפשר את שחרורו. קושי נפשי לא משוחרר יצוף ויעלה פעם אחר פעם, בכל הזדמנות אפשרית בחיינו. עלינו להיות קשובים לעצמנו ונכונים לקבל כל תשובה באשר היא.

3. רגשות שליליים עשויים להציף את האדם ללא שליטה, אומנם העבודה האמיתית היא ללמוד כיצד להאיר את השלילי על ידי רגשות חיוביים. עלינו להשתדל להציף ולהוציא כמה שיותר רגשות חיוביים בכל קלף, בבחינת "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך!".

4. אין דרך אחת נכונה להבין את משפט הפתיחה או ההנחיה. יש להשלים את המשפטים ולענות את התשובות על פי הבנתי, בדיוק כפי שהיא.

5. תיתכן מבוכה לגיטימית קלה בשלבים הראשונים של העבודה עם הקלפים. הדבר נובע מכך, שביטוי הרגשות והמחשבות, למי שלא למד לעשות זאת מינקות, ירגיש לא טבעי, מלאכותי ואף מעיק מעט בתחילה. אומנם כידוע, כל ההתחלות קשות. והכלל הוא: "יגעת ומצאת תאמין!". ככל שנתרגל יותר, העבודה תיעשה פשוטה ונינוחה יותר.

6. חשוב!!! אם סף החרדה עולה במהלך התרגול, יש לכתוב על דף המחברת, באותו הרגע, "מה החרדה מספרת לי", שוב ושוב ושוב. זאת אומרת, לכתוב לפרטי פרטים את המחשבות והקושי המציף אותי, מתחילה ועד סוף. יש לכתוב זאת לפחות חמש פעמים ויותר, אף שהדברים חוזרים על עצמם, עד ירידת סף החרדה. ככל שנכתוב את הדברים יותר, הם יקבלו פרופורציה והחרדה תדעך בהדרגה.

7. ניתן להשתמש בקלפים בכל שלב בחיים. אם זה בזמנים טובים ורגועים, ואם זה לפני, במהלך או אחרי מצבי קושי, חרדה, דיכאון ומשברים.

8. טאטוא בעיות אל מתחת לשטיח לעולם לא מעלים אותן כי אם אוגר ומנפח אותן!
הנטייה לחשוב שהשיח על קשייו של האדם או על פחדיו מעצים אותם, טעות גדולה ביסודה. ההיפך הוא הנכון, ככל שמשוחחים על הדברים, הנפש מתאווררת והאדם מרגיש שיש מקום לתחושותיו, מה שממזער את עוצמת הפחדים והחרדות.