העולם רועש גועש, שוצף קוצף כמרקחה אחת גדולה,

אלה מתגרים באלה, כולם גם יחד מכינים את כלי המלחמה.

כל אומות העולם מתגרים זה בזה, כך אכן כתוב בנבואה,

אוהבים מתהפכים לאוייבים, אהבה מפנה מקומה לשנאה.

אמריקה הגדולה נוטשת אט אט, עושה הסכמים עם מיטב אוייבנו

משענות הקנה הרצוץ נשמטות, אויה לנו ומה יהא עלינו?!

לא מבינים הכיצד ייתכן שהתעורר כל העולם לשנאנו,

לו רק היינו משכילים להבין שהם רק כלי שרת ביד בוראנו.

להידמות למלאכים שנאמר?? או אולי להיות ככל הגויים?

רוצים להרגיש "אמריקה", מודרניזציה, מפטרלים בחנויות הקניונים.

השקר והרוע מציפים בגל סוחף את העולם, המשנה צורתו,

ואנו? האם מבינים אנו ששכחנו שאנו עמו וצאן מרעיתו?

"ישראל אור לגויים", להיות בני מלכים זו אחריות כבדה,

אך למי בכלל יש כח לשאת על ראשו את כתר המלוכה?!

צרה רודפת צרה והלב נחמץ ומתכווץ, ממאן להסכים עם המציאות,

לא מוכנים להודות בכך שהלכנו לאיבוד, צועדים מטעות לטעות.

כולנו מצהירים בפה מלא שמצפים אנו למשיח, לגאולה. האומנם?!

הרי אדם שבאמת מחכה לדבר, שנתו נודדת מעליו, אז מה לך נרדם?!

כסף, בית, אוטו, כבוד, בילויים ונוחות כולנו מבקשים להשיג,

מתלבשים בתחפושת שחור לבן, יראת שמיים מנסים להציג.

אומנם בימינו אלה כבר אין עוד היכן להסתתר והאמת מתגלה,

ניתן לראות בחוש שהגענו לקצה המסלול, ענווים ענויים הגיע זמן הגאולה.

על כן, אם רוצים אנו לתפוס את הרכבת שכבר יצאה מהתחנה,

עלינו לזרוק מעלינו את עגלי הזהב ולהחזיק באמתחתנו אמונה.

אז גם כאשר מגיעים רגעים בהם ישראל מתרעשים ומתבהלים,

נופלים על פניהם, בעוד צירי היולדה, מתחזקים ומתגברים.

כל שעלינו לעשות זה לעזוב חטאינו ולבקש סליחה על שהתבלבלנו,

ברגע אחד של היסח הדעת נזכה להיגאל ונקבל, באהבה ובתשובה, פני משיח צדקנו.

למאמר מתוך אתר קוקר לחצו כאן