שלום לרבנית. אני מרגישה שאין לי תקנה בעולם הזה. אני כזאת גרועה! אני לא מצליחה לעבוד על המידות שלי, אני כועסת מלא, וכל הרצונות הטובים שלי להתקדם בחיים, לא מועילים לי ברגעי האמת. אני כזאת כלומניקית... ואולי אני בכלל חולת נפש?!

אני אפילו לא בטוחה למה אני כותבת לך את הדברים, כי אני לא באמת חושבת שיש משהו שתוכלי לומר או לכתוב לי, שישנה את ההרגשה הזאת שלי. אני מאמינה שפשוט נולדתי לסבול... עובדה! אין שום דבר שאני עושה טוב יותר מזה.

* * *

אהובה שלי, אני רואה את הקונפליקט הפנימי העצום שאת חווה. מצד אחד, הרצון לעזור לעצמך ולהוביל את חייך למקום טוב ומאושר, ומצד שני – הנפילות הכואבות והתסכולים הגדולים שאת חווה. אז לפני הכל, אני רוצה לומר לך שאת פשוט לא מבינה אלו עוצמות יש בך. את נשמה אלו-קית! ואם רק תנתבי את העוצמה הזאת למקום הנכון, ההרגשה שלך תשתנה, ואז כמובן שגם החיים יראו לך אחרת.

אומר בעל התניא על עם ישראל, שכאשר הם עולים – זה עד מעל לכוכבים. לעומת זאת, כשהם יורדים, זה יכול להיות נמוך וכואב מאוד. עלייך לזכור שאם את מרגישה שאת נמצאת במקום הנמוך ביותר, מכאן את יכולה רק לעלות, אם תבחרי להתחיל שוב מחדש אחרי כל נפילה. זוהי הדרך לזכות להיות בדרגה גבוהה ממלאכים.

אהובה ויקרה שלי, אני מתארת לעצמי שהקשיים שעוברים עליך, כמו גם כל המשברים שמן הסתם חווית במהלך השנים, ערערו את האמון שלך בעצמך, בבני אדם ואפילו בקב"ה. ואי אפשר להאשים אותך! וגם התחושות שלך הן טבעיות לחלוטין. ויחד עם זאת, את באת לעולם על מנת לגלות אוצר. כידוע, אוצרות לא מצויים בקרני זוויות ברחובות, אלא חבויים היטב בתוך מכרות ומערות, אליהם צריך להסכים להיכנס באומץ רב, ולהתחיל לחפש.

מה שמוביל את היהודי לגלות את האוצרות לשמם הוא נשלח לעולם, זו המודעות למטרה, כמו גם לגורמים שמעכבים אותו ומסיטים אותו מהדרך. למה הדבר דומה? לאדם חולה, שלא מבין שהוא חולה, ולכן גם לא מחפש תרופה. אולם כשאדם צועק "אני חולה, תעזרו לי!"... או זועק, כמו במקרה שלך: "אני לא יכול לסבול את זה שאני חי עם מחשבות ותחושות קשות שכאלה", זוהי כבר מחצית הדרך לקראת המרפא. לקראת גילוי האוצר.

הזעקה שלך משקפת עד כמה בפנימיות שלך, את באמת בריאה בנפשך. האמת הטהורה והמזוככת שקיימת בתוכך ללא תנאים, היא המגדלור שלך. את אומנם עוד לא קלטת כמה כוח יש בך, אולם אם רק תבחרי בכך, תוכלי לצמוח מתוך השבר. נכון שזה קשה... זה אף פעם לא פשוט. בעיקר כשלאורך החיים שומעים אמירות פוגעניות, סופגים הרבה קלקולים, וברקע נשמעת המון ביקורת, מבית ומחוץ. נולדנו וגדלנו בדור ביקורתי מאד.

ורק כדי לנפץ את עצת היצר הרע, אבקש להבהיר שאין דבר כזה "ביקורת בונה"! ביקורת היא תמיד הרסנית וקטלנית! והאמת הכואבת היא, שאנשים מנסים לתקן את כל מי שסביבם, רק כי אין להם כוח לתקן את עצמם.

וכעת, אני רוצה שתביני שאת אחת ויחידה בעולם. לא הייתה יצירה כדוגמתך לפני, וגם לא תהיה כדוגמתך לעולם. את מה שבכוחך לפעול ולהשפיע בעולמות כולם, אף אחד אחר לא יוכל. את בת מלך שקורצה מהחומר המשובח והנדיר ביותר, ודווקא משום שנשמתך הטהורה יקרה כל כך, היצר הרע נלחם בך, ועושה כל שביכולתו על מנת שלא תראי זאת. הרווח שלו – זה הייאוש שלך.

היצר הרע לא מעוניין בנפילות שלנו, והרי הניסיונות כולם הם מאיתו יתברך. אלא מה? כשאנו מתייאשים מעצמנו וממסלול החיים שלנו, אנו צונחים היישר אל בין זרועות העצבות והמרה השחורה, וזוהי מטרת היצר. הוא רוצה שנוותר על המתנה החשובה ביותר שקיבלנו – על החיים, ועל הזכות לפעול כדי לתקן את התיקונים לשמם ירדנו לעולם. הרי אדם מדוכא מרגיש שאין שום טעם לחייו, שהוא אבוד, שאין בו הכוח להתרומם, שהוא לבד, שלאף אחד לא אכפת ממנו, ועוד סיפורי אלף לילה ולילה. והכל דמיונות!

העצה הגדולה ביותר שאני יכולה לתת לך, היא: תכניסי את התורה ומצוותיה ללב שלך, כי אין שמחה ומתיקות למעלה מזו בעולם. היא ניתנה לנו כדי שנבין את הדרך בה עלינו ללכת, כדי לעשות לנו סדר בחיים. המתנה הזאת באה לסייע לנו לשים גבולות יציבים, כדי שנחיה בבטחה בתוך הספינה הרועשת והגועשת, שנמצאת בלב הים – הוא העולם שלנו.

הנחש לוחש לך ארס היישר לתוך האוזן, ועלייך להפסיק להקשיב לו! אם רק תבחרי להקשיב לנשמתך, היא תספר לך עד כמה את אהובה וחשובה. את נחקקת ממקור הטוב, הקב"ה, שברא שמיים וארץ, ימים ונהרות. הוא שברא הכל, אוהב אותך ומאמין בך.

יהודי אף פעם לא לבד. אנחנו בנים רצויים, שייכים, יקרים וחביבים, שעטופים בכל רגע באהבה אינסופית. ואומר לנו הקב"ה באינספור מקומות – "בנים אתם לה' א-לוקיכם", "אהבתי אתכם אמר ה'", "בני בכורי ישראל", "ילד שעשועים".

אהובתי היקרה, ה' איתך לאורך כל הדרך, אז רק תפני אליו. תבקשי ממנו שינקה לך את הלב, שיראה לך את הדרך, שיאיר לך את החיים באור התורה הקדושה. וזכרי את מה שאומר לך אביך אוהבך בספר דברים ח': “וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו, ה’ אלקיך מייסרך”. וכל זאת – אך ורק כדי שתזעקי אליו, תבקשי את עזרתו, שתעזבי את הרי החושך ותשובי סוף כל סוף הביתה, לחיקו. וזרועותיו ממתינות לחבקך ולנחמך.

שלך באהבה גדולה, חגית אמאייב.