שלום לרבנית, אני פונה אלייך מתוך קושי גדול מאוד. העניין הוא שלא טוב לי בחיים, ואני מגלה כל פעם מחדש שרגעי השמחה שאני חווה הם מועטים וקצרים מאוד, ובעצם רוב הזמן אני מרגישה קושי ומלחמה פנימית נוראית שמדכאת אותי. אני רוצה להיות אישה שמחה, וזה לא קורה - מה שגורם לי להרגיש שאין לי תקנה. את באמת חושבת שיש משהו שאפשר לעשות כדי שאצליח להרגיש טוב יותר בחיי?

* * *

אישה יקרה ואהובה, אני רואה את הדברים שאת מעלה על הכתב, ואין ספק שאחד הדברים הקשים והמעיקים ביותר בעולם, הוא לחיות עם תחושות עצבות, מרה שחורה וחוסר חשק. הצורך האנושי הטבעי ביותר הוא לזכות ולחיות חיים שלמים, פנימית וחיצונית, מתוך שמחה, אושר, התעלות, ומוטיבציה לפעול ולהתקדם, ובכך להוביל את עצמנו אל יעדים חיוביים שיזכו אותנו באיכות חיים.

עלייך לבחון את המצב בו את נמצאת, מתוך הבנה שאין להקל ראש במה שאת חווה. ישנן מספר שאלות בסיסיות וחשובות שעלייך לשאול את עצמך:

1. באיזה שלב בחייך הרגשת וחווית את הדכדוך הזה לראשונה?

2. כמה זמן את כבר מרגישה את התחושות המעיקות הללו באפיזודה הנוכחית?

3. האם את לפני או אחרי לידה?

4. מה אירע לפני שהחלו תחושות אלה להציף אותך?

5. מה הם הגורמים שמעצימים את תחושות המחנק והדכדוך שאת חווה?

עלינו לדעת שכל מצב נפשי נתון בא לאותת לנו על צורך פנימי מהותי שמבקש לבוא לידי ביטוי.

כשהנפש אינה מתוחזקת כראוי, היא מציפה מתוכנו תחושות של כאב, צער, עצבות, מועקה, ריקנות וכו' שמתיישבות על החזה, מרוקנות את הלב ומטפסות במעלה הגרון. במצב שכזה היא "זועקת" שאינה יכולה עוד להמשיך לספוג, ופשוט "מתפוצצת" - מה שמציף ומעלה את העומס שוב ושוב, וגורם לנו לצאת לחלוטין מאיזון ומשליטה. התחושה היא שרק "לוחצים לנו על כפתורים" ואנו מגיבים באופן לא רצוני ובצורה אוטומטית.

הנפש דומה לכוס אליה אנו מבקשים למזוג משקה, היא מסוגלת להכיל עד גבול מסוים. אם ננסה להמשיך למזוג לתוך כוס מלאה, המיותר יתחיל להישפך לצדדים ולגלוש לכל עבר.

מטרת התחושות המכבידות היא לאותת לנו שישנו צורך בניקוי פנימי עמוק ואמיתי. נפשנו מבקשת להתרוקן מכל העומס המיותר על מנת שתוכל להתמלא בתוכן חדש וחיוני, ואז ממילא להתחזק ולהתרומם.

מצב עמוס שכזה לרוב יוביל לתחושות פיזיולוגיות המתבטאות בכאב ממשי בחלקי הגוף השונים ואף עשוי להוביל לחוליים שונים. תופעה זו מוכרת בשם מחלות פסיכוסומאטיות.

כאב או צער העולים ומציפים אותנו עד מחנק, אינם פועלים לרעתנו אלא בדיוק להיפך – הם מבקשים שנשחרר אותם, שנאוורר את עצמנו. הבעיה מתחילה כשאנו "מרגישים לא מוכנים" לראות את כל מה שהכאב מעלה איתו – זכרונות ילדות, טראומות, קשיי גוף ונפש ועוד, ואז נלחמים בקושי על מנת לסלקו, ובעצם מדחיקים את כל מה שמבקש לעלות ולהשתחרר, בחזרה לתוכנו, מה שאוגר את הבעיה ומנפח אותה למימדים חסרי פרופורציות.

אז מה אפשר לעשות כדי לעזור לעצמנו? להלן מספר דרכים:

1. לגשת לעזרה מקצועית ללא שהות נוספת מיותרת! אף אחד לא יעשה בשבילנו את התהליך המתבקש. וגם, "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" - אם ניסינו להתרומם בכל דרך אפשרית ונוכחנו לגלות שוב ושוב ש"זה פשוט לא הולך", הגיע הזמן לקבל עזרה של גורם ניטרלי מקצועי שיאיר לנו את הדרך אל המטרה ויסייע לנו להגיע אליה.

2. אם כבר ניגשנו לטיפול והרגשנו שלא התחברנו לשיטה או למטפל - אל ייאוש. נמשיך לחפש עד שנמצא שיטה שבאמת מתאימה ומסייעת לנו. אני תמיד ממליצה שאישה תיגש אך ורק למטפלת ואיש ייגש למטפל.

2. אדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאות! על כן, אם התרגלנו כל חיינו לחשוב באופן שלילי ופסימי הגיע הזמן לשנות זאת, על ידי שנרגיל עצמנו יום אחרי יום, ורגע אחרי רגע להציף ולהטמיע בראשנו מחשבות חיוביות ושמחות. הכלל הוא שאין שתי מחשבות מתקיימות ברגע ובמקום אחד.

3. להחליט לבחור בחיים! היצר הרע עושה כל שביכולתו על מנת שניפול לעצבות ולמרה שחורה, מצב שמביא אותנו לייאוש מעצמנו ומעבודת השם שלנו. עלינו לזכור שלפני שברא הקב"ה את העולם הוא ברא את התשובה. כלומר גם אם נפלנו כמה ולאן שנפלנו – "מודה ועוזב ירוחם". ולשמחתנו הרבה אין דבר העומד בפני התשובה! עד כדי כך שכבר אמרו חכמים ש"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".

4. עלינו להכניס לחיי היומיום שלנו עשייה שמשמחת אותנו. לדוגמה: עיסוק בתחביבים, הליכה רגלית לשם הספורט או כדי לנשום אוויר צח, התבודדות, ריקוד, שירה ועוד.

אז אם רק ניקח אחריות על חיינו ונעשה כל מה שמוטל עלינו לעשות בכדי להוביל את חיינו למקום טוב יותר, משמיים יסייעו לנו להגיע אל היעד המבוקש בבחינת "הבא לטהר מסייעין בידו".