ברגע בו התיישבו השניים על הכורסא הרחבה כבר הבנתי שפשוט זה לא הולך להיות. עצמתי עיניי לרגעים ספורים, נשמתי עמוק, ואז נתתי את האות שפתח מרתון דיבור מבולבל, נסער ומלא ברגשות מעורבים.

היא פגועה עד עמקי נשמתה ונמאס לה... פשוט נמאס לה מכך שהיא מוצאת את עצמה שוב ושוב במערבולת הזאת. היא הייתה מצפה להרבה יותר.

הוא לעומתה נראה כאילו נזרק מהחלל מבלי שאף אחד יעדכן אותו מי נגד מי ומי בעד מי. הוא רוצה שקט ומוצא עצמו שוב ושוב בלב הרעש.

הזוג שלפניי עובר תהליך לא פשוט, הם מתווכחים וכועסים, רבים ומשלימים, מנסים ונכשלים, נופלים וגם קמים וממשיכים לצעוד יחדיו. הם, כמו בכל מערכת גומלין בין בני אדם חווים רגעי גאות ורגעי שפל. ואם להודות על האמת, אני לחלוטין מסכימה עם העובדה שרגעי השפל אינם קלים להכלה, ולא משנה עד כמה אנו משתדלים ועובדים על מידותינו ואמונתנו.

התורה מספרת לנו בפרשתנו על חלום יעקב במרכזו סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ועליו עולים ויורדים מלאכי עליון. מה בעצם רוצה התורה הקדושה ללמד אותנו?

לכל אדם ישנם חלומות שברצונו להגשים ולעברם הוא שואף. ביחד עם חלומותיו ישנה מציאות גשמית, ארצית, שלא תמיד מיישרת קו עם רצונותינו, מה שיוצר משבר. אומנם כשאדם מביט למעלה, השמימה, ומבין שגם כשהדרך מלאה בקשיים ובניסיונות יש לו לאן לשאוף ולמי לשאת את עיניו, אז ממילא ניתן בכוח האמונה להתגבר על הקשיים ולהגשים את החלומות.

לא בכדי מספרת לנו התורה כי מלאכים עולים ויורדים במציאות של "רצוא ושוב" כמובא בזוהר הקדוש. כלומר שיש בחיי כל אדם עליות כמו גם ירידות, הצלחות מול כישלונות, ניסיונות והתמודדויות וכולם מרכיבים בלתי נפרדים מהצמיחה וההתקדמות שלנו בחיינו על פני האדמה, חיים המשלבים בין גוף ארצי המושך למטה לבין נשמה רוחנית השואפת למעלה. והעיקר הוא - ובחרת בטוב, שהוא תכלית החיים!

עלינו לדעת שדווקא נקודות החיכוך בין הרצונות העליונים לבין המציאות הגשמית הן שמובילות אותנו לטפס במעלה הסולם, ושבלעדיהן לא היו לנו המוטיבציה והדחיפה להשתפר ולהתקדם בחיינו וביחסינו עם האנשים הקרובים לנו.

לסיכומו של עניין, עלינו לזכור שכל עוד נשמה באפינו חוויות נעימות יותר ונעימות פחות הן חלק משגרת יומנו בבחינת "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ", ואם כך הוא במלאכים שמימיים, קל וחומר שנכון הדבר כשמדובר בנו, בני אדם המשלבים ארץ ושמיים גם יחד.