העצמה לנשמה לפרשת אחרי מות קדושים: ואהבת לרעך – באמת כמוך
הדרך לאהוב את הזולת, מתחילה בהתחברות ובאהבה שלנו לעצמנו
הרבנית חגית אמאייב / ח' אייר התשע"ז /
פעמים רבות אנו מרגישים שיש מי שמבקש לצער אותנו ולהזיק לנו. לעיתים תחושתנו זו מגובה בעובדות, ולעיתים מדובר בפרשנות סובייקטיבית המגיעה מ"כוח המדמה" המפעם בקרבנו, כפי שמסביר ר' נחמן מברסלב.
על פי טבע, אם גדלנו למציאות רגועה יחסית, ולמשפחה אוהבת, מגוננת ועוטפת, נחווה את העולם כמקום בטוח ואופטימי, וממילא יקל עלינו להתחבר לאחרים. אולם אם נולדנו למציאות חיים הכוללת כאב, צער ואכזבות לרוב, ייראה לנו שהחיים הם לא פחות ממלחמת הישרדות, בה עלינו להיזהר ולהישמר משלל מזיקים ומרעים.
ואכן, אין ספק שאדם שנולד לבית אוהב, מכיל ושמח יותר, מתחיל את חייו במקום גבוה, מאפשר ומקדם יותר, מאשר אדם שנולד למציאות מלאת אתגרים ומפחי נפש. אולם התפלאתי ביותר לגלות, במהלך עבודתי כפסיכותרפיסטית, שאנשים שחוו חיים קשים ומרים, לרוב היו נחושים ובעלי מוטיבציה גדולה יותר להצליח ולהשיג חיים טובים ומאושרים בהרבה ממה שנגזר עליהם כילדים. דווקא "ילדי שמנת" שהפכו לאנשים בוגרים, התקשו פעמים רבות מספור להכיל ולהתמודד עם הקשיים שהחיים מזמנים, ועם האתגרים היומיומיים.
המסקנה אליה הגעתי היא שדווקא הקושי הגדול של כל אותם אנשים שחוו ילדות לא פשוטה, חישל אותם והפך אותם לבעלי רצון עז לפרוץ את חומות העבר, ולהגיע להשגות כבירות בעתיד, בזכות עצמם. ואין דבר העומד בפני הרצון.
כל יהודי צריך לעבור מסלול מדויק שייעד לו הבורא יתברך, על מנת להגיע לתכליתו ולמימוש שליחותו בעולם. כלל מרכזי ביותר להשגת יעדינו הוא: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". ואכן, כולנו יודעים לדקלם את הפסוק שמבקש שנאהב ונדאג לזולת כשם שאנו אוהבים את עצמנו. הבעיה מתחילה בכך שרובנו לא באמת אוהבים ומחוברים לעצמנו! והרי פעמים אינספור ביום אנחנו "יורדים" על עצמנו, ביקורתיים ללא רחם כלפי התנהלותנו, מקטינים וממזערים עד מאוד את הצלחותינו, ולא אוהבים את מה שאנו רואים בראי. ואז, ממילא, אנו חשים שאנשים לא מפסיקים לפגוע בנו, וללחוץ על נקודות התורפה הכאובות ביותר. חשוב שנבין שאחרים בסה"כ ממשיכים במקום בו פרצנו בעצמנו את הגדר.
אז אין זה משנה לאיזו מציאות חיים נולדנו, כי אם לאן אנו שואפים להגיע... הדרך להתחבר אל "רעך" עוברת דרך ההתחברות ל"כמוך", היינו לעצמך. אם כן, רק כשנלמד לקבל, להכיל, לייקר, ולאהוב את עצמנו, נוכל לחוות תחושות דומות ומעצימות מול אחרים, שנאמר: "כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם".