הוא מתיישב על מושב הנהג ומסדר את המראה שלנגד עיניו. טביעות האצבע הקטנות והשומניות מסגירות את העובדה שהיה מי ש"דאג לסדר" אותה לפניו. הוא מתניע ויוצא לדרכו, לא לפני שהוא מכוון ומסדר את מכשיר הGPS שבאמתחתו.

נסיעה ארוכה לפניו וחשוב שיהא מרוכז עד כמה שרק ניתן, בכדי שלא יפספס שום פנייה שתסיט אותו מהמסלול. הקריינית שברקע מנתבת את דרכו לשמאל ולימין, מתריעה על פגעי כביש ועומסי תנועה. היא מזדעקת כאשר מכמונת לפניו, ובעצם עושה לו את הנסיעה לבטוחה ונינוחה.

בשלב מסויים, ברגע של חוסר ריכוז, פונה הוא בצומת הלא נכונה ועולה על כביש מהיר נטול פניות פרסה. מיד נשמע קול הקורא "מחשב מסלול מחדש". הוא פולט נשיפה של רוגז ומחכה לרגע הראשון בו יוכל לשוב אל המסלול. גופו בוער וראשו מתייסר מהטעות המרה. כעבור זמן מה של נסיעה שנראית אינסופית, הוא מבחין בכך שסוף כל סוף חזר אל המסלול הנכון.

מוסיקה ברקע מנעימה את זמנו והמושב הנוח נועם לגבו, ונדמה לו שלא יכול להיות טוב מזה. לאחר זמן ממושך של נסיעה וברגע של היסח הדעת, מדמה הוא בנפשו כי מכשיר הGPS טועה בתידרוכו ולוקח פנייה ימינה, בעוד מכשיר הGPS קורא ברקע "פנה שמאלה, פנה שמאלה"... ואז שוב נשמעת הקריאה "מחשב מסלול מחדש".

מהר מאוד הוא תופס שטעותו זו תגזול מזמנו עוד זמן יקר נוסף בדרך ליעד הנכסף. זמן ארוך מאוד נמשך המסע. הוא עולה על המסלול הנכון ושוב טועה, ושוב רוטן, זועם ומתייסר בשל הזמן היקר המבוזבז, ושוב עולה על המסלול. בתום המסע מבין הוא את העובדה שכאשר יש מי שיושב מעליו ורואה לאן מוביל כל נתיב ונתיב, כל שעליו לעשות זה לפקוח עיניים ולהטות אוזניים בכדי שיוכל להגיע ליעד המבוקש על הצד הטוב והמהיר ביותר.

ברגע בו האדם יורד ממסלולו וטועה בפניותיו, שוכח הוא את רכב הפאר בו הוא נוסע, נעלמת מאוזניו המוסיקה שלפני רגע הנעימה את זמנו, וכל התפאורה מאבדת את טעמה לחלוטין. כך היא הנשמה במסע תיקונה בתוך הגוף השפל.

היא מבקשת להקשיב ולהתרכז במטרה, בהקשבה להוראות מלמעלה. מבקשת לשמוע את הקול של מי שחישב את כל המסלולים ובנה את כל השבילים, וקיצר לה את כל הדרכים בדרך להגשמתה, בדרך ליעד הנכסף. אומנם אותו גוף שפל, אשר לגודל שיפלותו מדמה לעצמו כי יודע הוא טוב יותר, מסיט אותה מהמסלול ומאריך את דרכה במאוד מאוד.

ואכן, התורה הינה הGPS של כל יהודי, ומטרתה האחת והיחידה הינה לעזור לו להגיע אל יעדו במינימום זמן ובמקסימום טעויות וסטיות, שהרי כל טעות מביאה לכך שאין עוד טעם בכל הפאר וההדר שמסביב.

על כל סטייה מהשביל הנכון, משלם האדם ביסורי גוף ונפש, אשר כל תכליתם הינם לסייע לו לחזור אל דרך המלך ,"לחשב מסלול מחדש". על כן, די לחכימא ברמיזא. אז יהי רצון ונזכה ללכת תמיד בדרך התורה המסורה בידינו מזה אלפי שנים, היא ספר ההדרכה האידיאלית של היהודי, מבלי שנצטרך לקבל צעקה מפה ומכה משם, בדרך אל תכליתנו.

ובל נשכח שאף בר דעת לא יסכים לחיות לעולם בתוך רכבו בדרכים, וממש כפי שכל דרך סופה להסתיים, נכון הוא הדבר גם לגבי עולמנו החולף כצל עובר.

למאמר מתוך אתר "כיכר השבת" לחצו כאן