לפעמים אני שותק וזה לא משום שאין לי מה לומר, אני רוצה אך לא יודע איך. לפעמים אני חושב שאני צריך עזרה אבל מתבייש מאוד לבקש. לעיתים נראה שהעולם של המבוגרים גדול הוא ומלחיץ ואני מתבונן בעיניי הקטנות ומחכה שמישהו לי יסביר. הייתי רוצה שיעזרו לי להבין שכאשר אני כועס, הכעס הוא לא אני אלא חיצוני.

הייתי רוצה שיגידו מילה טובה כשמתיישבת הדמעה בתוך עיני, אני יודע בדיוק מה קורה סביבי אך לא בדיוק יודע איך לבטא את שעל ליבי. אני חושב שאולי אני זקוק לכם המבוגרים, בכדי שתעזרו לי להכיר את עולמי. לעיתים אני צורח רק כי אינני יודע איך לומר, שאני ממש רוצה חיבוק חם, לפעמים כשמשהו ממש עצוב לי, אני פשוט שותק ומתרחק מכולם.

הייתי רוצה שתלמדו אותי איך להביע רגשות, מה לומר כשאני עצוב או שזה בסדר לפעמים לבכות. אל תתייחסו אליי כאל ילד קטן כי אני בטוח שאני גדול, אז במקום לומר שיש לי חלב על השפתיים, אנא תאמרו לי שאתם מאמינים שאני מסוגל, שאני יכול. כשאני מבקש להתלבש לבד זה לא בגלל שאני רוצה לעצבן, אני בסך הכל רוצה להוכיח שאני יכול לבד להתארגן. אם תקשיבו בסבלנות תגלו שאני יכול להפסיק לבכות, כי מה אפשר לעשות כשאתם מתייחסים אליי רק כשיורדות הדמעות. הייתי רוצה שכשאני פונה אליכם, לא תבטלו את דבריי בהינף יד, אם תנסו לראות את העולם דרך עיניי, תגלו עד כמה הוא עשיר ומיוחד.

אני חושב שיש לי המון דעות אך אותן אני לא ממש מצליח לבטא, זה רק משום שאני עוד לא יודע להתנסח כיאה. כאשר אני נופל ומקבל מכה, אני רוצה שתאמרו לי "זה ממש לא נעים", במקום לומר לי שכלום לא קרה ואת הנושא להעביר. כשאני רוטן הייתי מעוניין שתראו לי שאותי אתם מבינים ואף תאמרו לי "נראה שמשהו לך מציק", כל מילה טובה שתאמרו לי את המרירות תמתיק.

חשוב לי החיבוק והנשיקה שלפני השינה כי זה נותן לי המון כוחות, רגע לפני שאני עוצם את עיניי וצולל אל עולם החלומות. ובבוקר כשהגיע הזמן לצאת אל הגן הייתי רוצה שתגידו שאליי תתגעגעו, ושעד שאחזור מעוד יום ארוך, עליי בטוח תחשבו.

אני מבטיח שאם תעשו את מה שזה עתה כתבתי לכם, אעשה השתדלות מיוחדת, כי כשאני מרגיש שאוהבים ומכבדים אותי זה נותן לי כוח להתנהג לתפארת

למאמר מתוך אתר כיכר השבת לחצו כאן