רבות הן הפניות המגיעות אליי בנושא של חינוך הילדים וגידולם, שאלות הנוגעות להצבת גבולות, להתמודדות עם התנהגויות חריגות, התפרעויות והצגות שעושים הילדים הרכים כמו גם המתבגרים. כל שאלה נבחנת לגופה אך ישנו קו מנחה אשר עומד כנר לרגליי תמיד – הילדים לעולם משקפים אותנו ההורים, את המקומות בהם עלינו להתבונן פנימה ולעשות חשבון נפש שכן בגידול בני אדם אין נוסחאות או פתרונות פלא אך בהחלט ישנה הבנה שלרוב, ילדים פועלים ומתנהלים על פי הלך הרוחות שבביתם.

ולכל אלה שכועסים כעת על דבריי, או תמהים לעצמם שכן אין הם עצמם בהכרח שוברים דברים או משתוללים בביתם ואף על פי כן ילדיהם עושים זאת ביתר שאת, ברצוני לומר שהדבר בדוק ומנוסה ושכאשר ההורים עושים תהליך של שינוי משמעותי והחזרת השלום לבית, הילדים לרוב רגועים ונינוחים הרבה יותר.

ואכן, הילדים אשר אינם יודעים לבטא או לווסת את תחושותיהם כמו המבוגרים (שאף הם לא תמיד יודעים לעשות זאת), פועלים רבות בהקצנה ובאימפולסיביות שכן אין בידיהם הכלים הנפשיים הראויים להצגת בעיותיהם ותחושותיהם בדרך מתונה ופחות דרמטית.
ולענייננו, ילד שחש באנרגיה שלילית ובמתחים רבים בביתו, הופך אף הוא לפקעת עצבים אשר מורטת את שאריות השפיות של הוריו.

להישאר יחד, בשביל הילדים

דאגותיו של הילד להוריו ממלאות את כל מחשבותיו וזמנו, מה שמקשה עליו ללמוד כראוי, בעוד שרבים טועים לחשוב ולתייג התנהגותו כ"הפרעת קשב וריכוז", מה שמביא אותו לניסיון נואש למשוך את האש אליו על ידי התנהגות חריגה ומרדנית, וזאת במטרה להסיט את האש של הוריו האחד מהשני, ומה שמביאו לעיתים בעל כורחו לעמוד שופט או בורר בין הוריו המפורדים, תפקיד שרבים הם האנשים שהגדירוהו כ"גוזל ילדות" או "כבד" על ילד או נער בכל גיל.

חשוב שאבהיר כי דבריי אלה לאו דווקא מכוונים להורים שאינם מסתדרים בינם לבין עצמם באופן כללי כי אם גם להורים שמתגלעות ביניהם פעם אחר פעם מחלוקות בנוגע לדרך הנכונה והראויה לחינוך הילדים, ואדרבה, ילדים שיודעים שהוריהם רבים ומתווכחים בגללם, כאבם וצערם אף גדול יותר. ועל כן אומר דבר שיש למסגרו ולתלותו על כל מקרר או דלת יציאה למען נזכור וננצור: "למען ביטחונם ובריאותם הנפשית, שזוהי המטרה, מול הילדים עומדים אבא ואמא יחדיו כחומה בצורה".

לילד בטבעו יש את היכולת הבסיסית להסתגל לאורחות החיים שהוריו וחייו מסגלים לו, כלומר, ההורים הספציפיים שלו, הם הטובים ביותר לגידולו והם נבחרו בקפידה לגדלו ולחנכו, על כל מעלותיהם וחסרונותיהם (לשמחתנו כידוע, הקב"ה אף פעם לא מתבלבל).

אין הורה מושלם, והצדיקים אף הם מעטים, ועל כן רוב הילדים גדלים ומחונכים בבתים פשוטים עם הורים שמנסים כל העת למצוא את הדרך הנכונה ביותר ולהנחילה לבני ביתם. הילד אשר רואה את הוריו כיחידה אחת בלתי נפרדת, נסער ונבהל כאשר היחידה נבקעת ויוצרת "שבר סורי אפריקאי" המתבקע ורועד תחת רגליו.

חילוקי דעות? רק בארבע עיניים

ואומנם, גם כאשר בני הזוג אינם מסתדרים בינם לבין עצמם חשוב כי יציגו חזית אחידה מול ילדיהם על מנת לא לגרום לאחרונים בלבול יתר או תפיסת צד של מי מההורים (שזהו אחד הדברים הקשים והמורכבים ביותר לנפשו של ילד). יתרה מכך, אם כל המחלוקות בין ההורים הינם על נושא של דרכי חינוך הילדים, חשוב לדעת שעדיף לילדים שנטעה בחינוכם (וכמובן שאינני נותן כל גיבוי או לגיטימציה לאלימות!) אך נגבה זה את זו והעיקר שלא נזדעק ונפצח בוויכוח קולני עקב טעות כזו או אחרת שראינו שעשה השני, בוודאי שלא לנגד עיניו של הילד.

אם אינכם מסכימים על דבר כזה או אחר שעשה בן זוגכם, רצוי וטוב שתבלעו את הרוק ותשוחחו איתו בארבע עיניים לאחר מעשה ולא בשיאו. עוד חשוב שנזכור בכל רגע ורגע, שכפי שאני אוהב את ילדי, גם בן זוגי אוהבו לא פחות, ועל כן אין לנו באמת כל צורך להגן עליו מפני אוהבו, אף אם הוא מייסרו, וחשוב כי נזכור שכל ילד יעדיף שהוריו יריבו איתו ולא בגללו!

אסכם ואומר, שחינוך מתחיל ונגמר במקום בו ההורים משמשים דוגמא לשלום ולהתנהגות נאותה בינם לבין עצמם שכן, ילד שטרוד במריבותיהם של הוריו חש לרוב כי נגזלת ממנו ילדותו ועל כן יוצא הוא מגדרו על מנת למשוך את מלוא תשומת הלב אליו, וזאת משום שאינו יודע לבוא ולומר את המילים הפשוטות הבאות: "אמא ואבא יקרים, אם תנסו להסתדר ולפתור ביניכם את חילוקי הדעות, יהיה הרבה יותר קל איתי לחיות. ואם לא איחשף לכל הלכלוך שאתם לעיתים שופכים, אולי לא יהרסו לי החיים". ובמילים אלה אסיים ואומר שכששוכן השלום בין ההורים, גם הילדים הרבה יותר מחונכים ורגועים. בהצלחה!

לקריאת המאמר מתוך אתר מאמע לחצו כאן