מי מאתנו לא חווה בימים טרופים אלה רגעי דכדוך מעיק המהול במועקה המכבידה על כל לב, עד כדי חס ושלום, כמעט ייאוש? עומדים אנו פעורי פה לנוכח המתרחש סביבנו, טילים מתפוצצים מעל ראשנו, צרות שוצפות קוצפות, ושאלות רבות פורצות אל מחשבותינו, מבלי לקבל כל רשות כניסה. מרטיטות את לבבנו ללא שליטה.

ואכן, בשבועות האחרונים נתקלתי רבות באנשים מתוסכלים ביותר השואלים את עצמם ואת הסובבים אותם, הכיצד ייתכן?

הכיצד ייתכן שאויבנו שוקדים יומם ולילה בכדי לפגע בנו, על זקנינו, נשינו וטפינו ובכל זאת העולם כולו נגדנו?

הכיצד ייתכן שיורים עלינו טילים מכל כיוון אפשרי ואף על פי כן כובלים מנהיגי העולם את ידינו מלהגן על עצמנו?

הכיצד ייתכן שמהדורות החדשות בכל העולם, ואף גרוע מכך, מהדורות החדשות בערוצי התקשורת הישראליים, פותחות ב"הרס ובחורבן" שצה"ל מטיל על מאורות נחשים, קני אויב אכזר, השם לעצמו מטרה אחת ויחידה, והיא להורגנו, לבטל את זכות קיומנו?

הכיצד ייתכן שממדינה חזקה בעלת גאווה לאומית נהפכנו ללעג וקלס בעיני העולם כולו?

ועוד כיצד ייתכן שאף על פי שבאוגנדה, סוריה, סודאן, אתיופיה, עיראק ועוד, מתרחשות זוועות וטבח עם בעל קני מידה בלתי נתפס, בכל זאת מפנות כל מהדורות החדשות סביב העולם את הכותרות הראשיות ואת החדשות המתפרצות אל כל הרוג שנפגע ע"י הצבא הציוני?

אם כן, השאלות הן רבות וכן גם התשובות. חשוב שבראשית הדברים נבין שכל המתרחש סביבנו כבר נכתב בכתובים ובנביאים שהותירו את "נבואות אחרית הימים" אלפי שנים קודם לכן, וכן, שאין כל חדש תחת השמש.

עם ישראל הינו בחיר האומות, בן יקר, יחיד ואהוב לאביו, בורא כל העולמות. שנאמר "בנים אתם לה' אלוקיכם" ו"אהבתי אתכם אמר השם". הדברים כתובים שחור על גבי לבן במסמך ייחודי והיסטורי – התורה הקדושה. את התורה מכירים לא רק עם ישראל כי אם כל האומות כולן ולכן, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, גם הנוצרים וגם המוסלמים מאמינים שהתורה היא אמת, אין מכחיש. אומנם בשלב מסוים החליט אדם ילוד אישה להוסיף ולשכתב את המציאות, וכך נוצרו הקוראן והברית החדשה, שלכל אחד מהם עשרות אם לא מאות גרסאות שונות, להבדיל מתורת ישראל, שהייתה ונשארה אחת ויחידה לאורך אלפי שנים.

שקר משתנה ומתחלף בכל רגע נתון, אך האמת היא אמת, והיא לעולם נשארת ללא שינוי. כאן בעצם מופיע בעולם כולו רגש חזק ביותר והואהקנאה. ועל כך נאמר "רקב עצמות קנאה", זאת אומרת שאנשים מסביבנו פשוט מתים מקנאה. אומות העולם ואף הערב רב היושב בתוך עמנו מקנאים בעם היהודי מעצם היותו העם הנבחר, עם יחיד ומיוחד. על כך נוסיף את היותו חכם ומוצלח יותר מכולם, שעל אף שרדפו ועינו אותו משחר ההיסטוריה הצליח בע"ה לשוב לארצו, להפריח את השממה, ולהקים אימפריה איתנה במהלך של כשישים שנה בלבד. שעל אף היותו אפילו לא אחוזון קטנטון מכלל אוכלוסיית העולם, זכה בכמעט שליש מפרסי הנובל מאז ומעולם, ומחזיק עיקרי בעמדות מפתח בכלכלה העולמית. והרי מי לא שונא/מקנא בתלמיד החרוץ והמוצלח ביותר בכיתה?

על אף הניסיונות החוזרים והנשנים לאורך ההיסטוריה כולה, להשמיד להרוג ולאבד אותו, הוא עודנו חי וקיים על אפם ועל חמתם של מבקשי רעתו, ועודנו מאיר את ערכי המוסר בשל היותו "רחמן, ביישן, גומל חסדים". שבעוד והאויב האכזר ואף מדינות "נאורות" יורות בפורעים ובסוררים כבמטווחי ברווזים, אנו, עם השם, עודנו רחמנים בני רחמנים המנסים בכל עוז שלא לצער חפים מפשע, אף מצד האויב. אומנם על כך כבר הורונו חז"ל ש"כל המרחם על האכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים". שזאת ניתן לראות בכך שבעוד וממשלתנו נמנעת מלפגוע בחפים מפשע מצד האויב, ניתנת לאויב האפשרות לפגע בנו.

אחד הדברים שכתב היטלר ימח שמו וזכרו לפני חתימת הפתרון הסופי ל"בעיית היהודים" היה שאחד הדברים הנוראים והמעצבנים ביותר שהיהודי מביא לעולם, הוא המצפון. ניתן לראות זאת בין כתביו המתועדים בארכיוני השואה. זאת אומרת שהיהודי עומד כמו ראי מול העולם ומשקף לכולם עד כמה הם אינם מוסריים בחיי ההוללות, הניאוף והתאווה שלולת הרסן. כמה אפתיות ישנה לסבל האחר עד כדי אכזריות קשה וזאת בניגוד גמור לרחמנות ולטוב לב היהודי.

היהודי, גם כזה המגדיר עצמו כ"לא מאמין" (שבאמת אין דבר כזה יהודי לא מאמין, שהרי בשעת צרה נושא הוא את עיניו אל השמיים בתפילה ובקשה) מלא מצוות כרימון וליבו רחום לצער האחר. אם כן, עם ישראל הינו מעין "משטרת מוסר עולמית", וכן, אף אחד לא אוהב שאומרים או מראים לו את חסרונותיו. על כן העולם כולו היה מעדיף שפשוט נעלם מעל המפה, וניקח איתנו את כל גינוני המלכות המעצבנים, המשקפים להם עד כמה הם בהמתיים. ולא, לא תעזור שום הסברה (על אף ההשתדלות שעלינו לעשות). זה בעצם מסביר את הסיבה לכך שכאשר יהודי, שהוא סמל המוסר, הורג אדם אחר, גם אם הוא האויב, זה שווה את הכותרות המרכזיות של כל חדשות העולם. אין מה לעשות, מהיהודי מצפים להרבה הרבה יותר!

דבר נוסף, הרי נכתב ש"לב העולם אתה". כלומר שעם ישראל הוא הלב המפעם של העולם. על כן הוא כה מרכזי וחשוב עד כדי כך שהעולם כולו עוסק בו ללא הפסקה. שהרי ניתן לחיות בלי עין, בלי רגל, אפילו בלי כליה, אך בלי לב? זה בהחלט לא אפשרי. ועוד נכתב שירושלים היא "טבורו של עולם". ואם פה הטבור של כל העולם כולו אם כן, מה הפלא שהעולם כולו נתפס בנו מבלי לשחרר? אם יחתך חבל הטבור שלהם, הם יגוועו וייעלמו.

ונקודה אחרונה שיש לבאר הינה איבוד יכולת ההרתעה של ממשלת ישראל וצבא ההגנה לישראל אל מול אויבנו, מה שמביא לכך שארגוני טרור ומדינות סוררות הם שמכתיבים את הלך החיים במדינת ישראל, אם למנוסה אל חדרי ביטחון והמקלטים ואם לשגרה זמנית.

לשם כך נביט לאחור אל מלחמות ישראל מאז קום המדינה. ניסים גדולים התרחשו במהלכן. ניסים שעין לא ראתה זולתם (ראו את סרטי "שעת האפס"). ואף על פי כן, לאחר כל מלחמה ומלחמה, גדושת ניסים ככל שתהיה, יצאו לרחובה של עיר בתופים ובמחולות בקריאות "תנו לצה"ל לנצח". מכל עבר נטפה תחושת ה"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה". מסתבר ששכחו פרט אחד, והוא החשוב מכולם, שאת כל הניסים והנפלאות שאירעו בכל אותן מלחמות עשה להם הקב"ה. הוא זה שהגן עליהם והביא אותם לנצח את מלחמותיהם. אומנם כעת, משנגמר הזמן והגיעה העת להתגלות משיח בן דוד, מראה לנו אבינו שבשמיים שברצונו, מתפוצץ גם הבלון הנפוח הזה.

לסיכומו של עניין אומר שהגענו לחלק האחרון בנבואה: "אמר ר' יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בה, כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה… וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ואוחזים אותם צירים כצירי יולדה. וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים: להיכן נלך? להיכן נבוא? אומר להם (הקב"ה): בני, אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתייראים? אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם! ולא כגאולה ראשונה, גאולה אחרונה, גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין צער ושעבוד מלכויות אחריה" (ילקוט שמעוני ישע' ס').

ואם כן, חשוב שנחזיק חזק ונתעורר להשכיל ולהבין ש"אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים", שכן "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו", אך עם ישראל עושים תשובה "והקב"ה מצילנו מידם".

למאמר מתוך אתר הידברות לחצו כאן