"הכל בסדר יקיר. אל נא תדאג אהובי. אדאג להכל גם מחר, בדיוק כפי שדאגתי היום. גם לבגד ללבוש, לקורת גג ולמיטה חמה. אנא בני, הנח לי לטפל בעניינים אלו. אתה עוד קטן מדי בכדי להתעסק בחשבונות שכאלה"

"אבא!"

"כן בני?"

"אני רוצה לראות את חשבון הבנק שלך!! נו בבקשה אבא... אני רוצה לוודא שלא חסר שם דבר"

"אבל הרי כבר הבטחתי שלא יחסר דבר ושאתה יכול לישון בשקט ובנחת"

"אבל אבא! אני רוצה לראות כמה כסף יש לך! מה אכפת לך להראות לי את חשבון הבנק שלך אם הכל בסדר?"

אבא מרצין ומשיב "גם אם אראה לך את חשבון הבנק שלי, הרי ברור שלא תבין את הכתוב, גם כי אינך יודע קרוא וכתוב וגם משום שהמספרים שלמדת לא מספיקים בכדי לסייע לך להבין את משמעות המספרים שבחשבון הבנק שלי"

"אבל אני רוצה! נו אבא, למה אתה עושה לי את זה?!" מתייפח הילדון בבכי, "למה אתה לא מוכן להראות לי את החשבונות שלך בכדי שתנוח דעתי ואדע שמחר יש לי כל מה שאני צריך"

"אתה יודע מה חמוד?" אומר אבא ומוציא מכיסו פתק מקופל. הוא פותח אותו ומגיש לילדו הקטן. לוקח הילד את דף הנייר ומתבונן בו. הוא מתחיל לסובבו מצד לצד, קדימה, אחורה והפוך אך לשווא. הוא אינו מבין דבר וחצי דבר מאינספור הספרות המרצדות להן על גבי הדף המרופט.

"אבל אני לא מבין פה כלום!" בוכה הילד.

"בוודאי שלא חמודי, הרי זה בדיוק מה שאמרתי. חשבונותיי גדולים עליך במאוד מאוד. אינך יכול להיכנס לנעליי, ועל כן כל שנותר לך זה לסמוך עליי שאעניק ואספק לך את כל מחסורך. ועתה, עלה על מיטתך והנח למחשבותיך לנוח. ודע, שגם מחר, בדיוק כמו היום, אדאג לך, כי אתה בני ואני אוהב אותך"

"נו מילא..." זורק הילד את תדפיס החשבון ורץ לנסות גם הערב ללבוש את הפיג'מה לבדו... ללא עזרה של אף אחד.

עד כאן המשל. והנמשל הוא, שאף אנו, כאותו ילד קטן פונים פעם אחר פעם אל אבינו שבשמיים, בבקשה ובדרישה, להבין את כל מה שאיננו מבינים, "למה קרה לי כך ולא אחרת?", "מדוע הדברים לא קורים כפי שהייתי רוצה שיקרו". אנו מנסים לקבל "הוכחות" שיש מי שדואג לנו ולכל מחסורנו, מבלי לפקוח עיניים ולהבחין באינספור הניסים שאירעו לנו היום כמו גם לפני שנים ארוכות, המתחוללים עימנו וסביבנו בכל רגע נתון ממש. מנסים להשיג תחושת בטחון "וודאית" בתוך עולם גדוש בשינויים וזרימה. אומנם אין אנו מבינים שעודנו כאותו ילד כסיל המנסה בכל כוחו להבין דברים שאין תפיסתו משגת. ושבאמת, ראייתנו מצומצמת עד בלי די, עד כדי שאיננו מסוגלים לתפוס ולהבין אף דברים בסיסיים ביותר, כמו עוצמת וגדולת נשמתנו היהודית ודאגת השם אלינו בכל רגע נתון. שהרי אם לא כן "אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו", כלומר לולא הקב"ה היה דואג ומשגיח עלינו כל שנייה ושנייה, היו אוייבנו בולעים אותנו בחרון אפם ברגע קט. על כן, במקום לשאול "למה?", עלינו לשאול "מה?". מה עלינו לעשות בכדי לעזור לעצמנו על פי יכולותינו? וכבר הורונו חז"ל שעל שלושה דברים המצויים בידינו העולם עומד, "על התורה" – לימוד תורה והתחזקות רוחנית, "על העבודה" – היא עבודת התפילה שבפה ובלב, "ועל גמילות חסדים" – להרבות חסד ושלום בעולם.

אם כן, לפני שפונים אנו בכדי לנסות ולהבין את מלאכת מעשיו של הבורא יתברך, הבה נקיים את מלאכתנו אנו. ואז בוודאי ובוודאי יחבקנו אבינו הרחמן בחיבוק אוהב ויאמר לנו "אל תירא ישראל, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, הגיע זמן גאולתכם".

למאמר מתוך אתר הידברות לחצו כאן