כל הורה באשר הוא מתמודד עם אתגרים רבים, פיסיים ונפשיים במהלך עבודתו התובענית ביותר – ההורות. רבים אף יעידו כי עבודתם מחוץ לבית, סיזיפית אשר תהא, קלה אף יותר מהתמודדותם הנפשית עם מחמדי ליבם, הם ילדיהם. במאמר זה ננסה לברר מדוע כך הם פני הדברים...

אם נשאל אנשים רבים ככל שנוכל מה הוא המקצוע הקשה ביותר עלי אדמות, רבים ידרגו את ההורות במקום הראשון. לו נתבונן דור או שניים אחורה נגלה שהורינו, שובבים ככל שהיו כילדים, רחשו כבוד רב ונשמעו להוריהם ללא עוררין ורבים אף יעידו שהספיק מבט אחד, ללא אומר מילה מאביהם, בכדי לשלוח אותם ביראת כבוד ופחד למלא את מבוקשו. ובכל זאת בימינו דבר מה השתבש וההיררכיה המשפחתית התערערה עד כדי הפרת האיזון החיוני כל כך לניהול חיים תקינים, בריאים ומאושרים.

לנגד עיניי עומדת תמונה שנשמעת דמיונית אך מציאות קיימת היא, בה אני צופה באם הקוראת מחלון ביתה לילדה המשחק להנאתו במורד הבניין. הילד מתעלם בהפגנתיות מקריאות אימו מגדלתו עד כי יורדת היא בפיג'מתה בכדי להעלות את הילד לביתו. הילד המבחין באימו המגיחה מתוך חדר המדרגות, לוקח את כדור הרגל שבידו, מכוון אותו בגובה הרגל וקולע "גול" היישר אל גופה הצנום של אימו הכעוסה, כאובה וסמוקה מרוב בושה. אני מורידה עיניי בכדי שאותה אם אומללה לא תבחין במבטיי המשתאים, ושואלת את עצמי הכיצד ייתכן שהמציאות עולה על כל דימיון...

אם נבחן את המציאות ההורית העגומה שנוצרה בימינו נוכל להצביע על מספר גורמים:

ההורים של ימינו פשוט איבדו את ביטחונם בעצמם ופועלים מתוך חוסר ביטחון מובהק המאפשר לילדים להיכנס ב'אין כניסה'. ה"לא" הוא לא באמת "לא" וה"כן" הוא לא בדיוק "כן" והבלאגן פשוט חוגג. ההורים של פעם, לא למדו רבות אם בכלל איך להיות הורים אך היה ברור להם שכשהם אומרים משהו, הם מתכוונים לכך ומאליו עומדים אחרי דבריהם, ללא דיוני סרק עם ילדיהם. בימינו כל מילה של ההורה עומדת לניתוחו של הילד שבסופו של דבר גם פוסק האם הדברים "מתאימים" לו או לאו, מה שמביא לתיסכול מובן של ההורים.

ללמוד להיות הורים

איננו יודעים סמכות מה היא! אם ניקח את המושג "סמכות" כהגדרת מילון אבן שושן נראה כי סמכות הינה 'אוטוריטה', קרי, גוף שניתן לסמוך עליו. ולהמחשה: אדם הולך לרופא מומחה מתוך ידיעה שבידיו הידע והכלים לסייע לו במחלתו. הוא איננו מפחד מהרופא וכמובן שאיננו מתווכח עם דבריו כי אם מקשיב לעצתו ומקבלם כפשוטם כאשר ברור לו שעליו לקיים הדברים שהורה לו הרופא לטובת רפואתו. רבים טועים לחשוב שלהיות הורה סמכותי, משמע להרים את הטון עד לדציבלים מחרישי אוזניים ולזעוק "אני פה המחליט!!" עד כדי העפלה על צרחותיו הנבלעים של ילדם, או לחילופין להתביית עם מבט אימים שרק הבעת פניו המבוהלת של הילד ממחישה יותר מכל עד כמה מצטיינים אנו בהבעתת ילדנו הרך בשנים. ואומנם שיטת ההפחדה והזעם עודנה 'עובדת' על הילדים בעודם רכים בשנים אך בעבור הילדים ההולכים ומתבגרים דרך התנהלות זו מתפרשת כ"הכרזת מלחמה" גרידא כאשר ממנה המפסיד הוא בדרך כלל ההורה.

סמכות היא להיות בטוח שהדברים אותם אני אומר לילדיי, הם הנכונים ביותר בעבורם ואין עליהם שום אפשרות לדיון, כאשר מה נכון בעבור ילדיי רק אני יודע. ולדוגמא: הורים דתיים בוודאי ובוודאי לא יכנסו עם ילדיהם לדיונים האם עליהם לשמור או לא לשמור על כשרות בביתם. ברור להם שהדבר גובל ב'וטו' ללא עוררין ושבשר וחלב לא אוכלים ביחד... למה? ככה. ללא סימני קריאה וללא טון תקיף המתפרש אצל הילד כהכרזת מלחמה (מה שמביאו לשנס מותניים ולהיכנס לאבקי כוחות עם הוריו), פשוט כי אנו לא אוכלים בשר וחלב יחדיו... וכן, זה עד כדי כך פשוט כשלהורה זה בהיר ופשוט. הורה שמרגיש צורך להסביר לילדיו כל אחת מסיבותיו והחלטותיו הופך בין רגע את ילדיו לשותפים בניהול הבית ולא לילדים נטולי דאגות. אם בחרתי לשתף את ילדי במה מהחלטותיי אעשה זאת קצר וממצה ללא נתינת אפשרות מצד הילד להרחבת הנושא לכדי דיון. כמובן שעלינו להחליט מה הילד צריך להבין ולהסביר לו בקצרה ומה כלל לא עניינו.

טיפ לחינוך נכון

כפי שלמדים אנו בביה"ס, למדים בכדי להוציא רישיון נהיגה, למדים שנים להקניית מקצוע ועוד, חשוב שנלמד להיות הורים ונפסיק להסתמך על עצות אחיתופל שמקבלים אנו מכל דודה בלומה, החברה ברכה וכל המדמים עצמם לבעלי עצה ומוכיחים שוב ושוב שאת עצתם לא מצליחים הם בעצמם ליישם. אם חשוב לכם התא המשפחתי בו אתם חיים ובו אתם אמונים על גידולם ועיצובם בנפש בריאה של ילדיכם, חשוב שתקבלו הכוונה והדרכה מאיש מקצוע מוכר שיסייע לכם לצלוח את מלאכת החינוך ואף להעצים את הנשמות המופקדות תחת ידיכם. וכל מי שאומר לעצמו ברגע זה: "מה עשו פעם? הורינו לא למדו להיות הורים ובכל זאת הסתדרו מצויין", אומר אני, הדור של היום זה לא הדור של פעם והלוואי והביטחון העצמי של ההורים בימינו היה כביטחונו העצמי של דור אחד או שניים אחורה... הדבר היה חוסך לכולם כאב ראש וכאב לב מתמשך!

סמכות הינה להסתכל בעיני ילדנו ולומר את הדבר שברצוננו שישמע בשקט. כן בשקט, ללא רעש וצלצולים שכן "אסתרא בלגינא קיש קיש קריא" ובני אדם משדרים באמצעות 'תדרים' הרבה יותר משהם מתקשרים באמצעות מילים. ילד שקולט שהוריו רגועים ונינוחים אף אם הם אומרים דברים שאינם לרוחו, יתלהט הרבה פחות ויקבל את דבריהם הרבה יותר מאשר ילד שקולט שהוא מצליח להוציא את הוריו מגדרם ולגרור אותם לויכוח קולני המערער את מקומם. הורים המעוניינים לשמור על מושכות עגלת החינוך בידיהם, חייבים להפסיק להתרגז מכל מילה שזורקים לחלל האוויר ילדיהם שכן ברגע שיפסיקו להתרגש מדברי ילדיהם (הצעירים מהם בכמה עשרות שנים הן בגיל והן בניסיון), יוכלו לחשוב בהיגיון מה בעצם נכון בעבורם ולעמוד מאחורי החלטותיהם. עליי לציין שלאף ילד אין כוונה להתל בהוריו אך ילדים הם חכמים מטבעם ועל כן הם קולטים מהר מאוד היכן הם יכולים לקחת שליטה והיכן לא...

ולסיכום, אי אפשר להיות הורים על ידי התנהלות שרירותית וחסרת דעת. כל מי שמוכן לקחת אחריות אמיתית וכנה על ביתו חשוב שילמד ויקרא כמה שיותר ואף ילך לקבל הכוונה ממנחה הורים מוסמך, דבר שיסייע בידו לצלוח דור של משיח בו "חוצפא יסגא" ו"אוייבי איש אנשי ביתו" שכן כפי שאיננו יכולים להמר על בריאותנו כך איננו יכולים להמר על חינוך ילדינו וצאצאינו.

תרגיל ליישום: בכל פעם שנדמה לנו כי דברי ילדינו מוציאים אותנו מאיזון נפשי ורמת העצבים בגופנו מתחילה לטפס לה במהירות האור ננשום מספר נשימות עמוקות, נשתה כוס מים ונסרב לדבר באותו הרגע על הדבר שכה מרגיז אותנו. חשוב שלא נגיב בשום צורה ואופן לנדנודים חוזרים ונשנים וננתב את כל מאמצינו בלא לתת לדברים הנזרקים לחלל האוויר להפר את שלוותנו. אם הילד יראה שאינו מצליח להסיטנו ממטרתנו הוא יראה את סמכותנו כלא ניתנת לערעור ואז דברינו יתקבלו כדברי אותו רופא מומחה היודע בדיוק מה הוא עושה! בהצלחה!

למאמר מתוך אתר כיכר השבת לחצו כאן