במציאות בה הרוחות סוערות והאופנה משנה פניה השקם וערב, אנו מוצאים עצמנו עומדים נבוכים מול המשימה המאתגרת והמחייבת של חינוך ילדינו ולעיתים מרגישים חסרי אונים. אין ספק שמרגע לרגע התפקיד הופך מורכב יותר ויותר. ילדינו העומדים בסחף חברתי ואופנתי גובר והולך, מאבדים כיוון, ואנחנו מוצאים את עצמנו לא אחת מסתחררים ביחד איתם.

רבים שואלים לאן נעלמו הזמנים בהם די היה במבט נוקב אחד מצד ההורים כדי להביא את הילדים לישר קו. השאלה שלי היא קצת אחרת – לאן נעלמו המבטים הנוקבים נטולי המלל שיכלו לומר הכל מבלי להוציא מילה?

פעם הורים ידעו את מקומם, והבינו היטב שהם הדמות הסמכותית המשפיעה ביותר בחיי ילדיהם. היה ברור שלכל ילד יש חברים רבים וזוג הורים אחד ושהוא ממש לא זקוק לעוד "חבר" או "חברה" מגודלים, ודאי וודאי לא אלה שהביאו אותו לעולם.

הקדמה הטכנולוגית הביאה אותנו למצב בו ישנה הצפה אסטרונומית של ידע חיצוני ומלל בלתי פוסק, כשלעומת זאת, הלב מסתתר בבונקר והרגש מנותק, ולכן דברינו אינם נשמעים. וכבר הורונו חז"ל ש"דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב".

את ילדינו נוכל לחנך אך ורק מתוך איזון רגשי ויישוב הדעת, כשאנו משתדלים לשלוט בדיבורינו ובתגובותינו, כשבמקום להיגרר – נלמד להוביל, במקום להיפגע – נתמקד בלהאיר, במקום לצעוק – נעביר מסר שקט שאינו משתמע לשתי פנים. והרי כולנו יודעים ש"דברי חכמים בנחת נשמעים".

קל מאוד להאשים את המציאות או את החברה בה אנו חיים. אומנם בדיוק לשם כך מביאה בפנינו פרשת השבוע את העובדה ששני בניו של יוסף הצדיק, שנולדו בארץ מצרים, שטומאתה עצומה והרוחות הזרות בה נושבות ללא הפסקה, נשארו בקדושתם למרות "תנאי השטח".

"וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה: כִּי-נַשַּׁנִי אֱ- לֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי. וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי, קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱ-לֹהִים, בְּאֶרֶץ עָנְיִי". המפרשים מלמדים אותנו שהפסוק מעיד על כך ששני בני יוסף שמרו על מורשת אביהם וסביהם, והיוו אור גדול בתוך האפילה המצרית.

בעבורנו, משמעות הדברים היא שגם אנחנו יכולים! עלינו להשריש בתוכנו את העובדה שהקב"ה הוא השותף העיקרי בחיינו ובמשימת חינוך ילדינו, ומתפקידנו להכניסו לליבנו וללבבות ילדינו מתוך ידיעה פשוטה וברורה שניתנת סיעתא דישמיא גדולה למי שלומד ומתייגע כדי לשמש דוגמא אישית נאותה ומגדלור שיאיר את דרכם ואת נשמתם אפילו בתוך המציאות החיצונית החשוכה ביותר.

וכשבשליחותנו הגדולה נשלב ענווה, למידה ועבודת מידות הלכה למעשה, נזכה שיתקיים בילדינו ובכל יוצאי חלצינו ברכת התורה " יְשִׂמְךָ אֱ- לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה".

חנוכה שמח!