ישנו סיפור עתיק על נער סקרן שמגיע לחכם ישיש החי באחוזת פאר ענקית בארץ רחוקה, ומבקש שילמדהו מחוכמתו. מחייך הישיש בעל העיניים הטובות, יוצא מן החדר לרגעים ספורים וחוזר כשבידו כפית מזהב ועליה שתי טיפות שמן זית.

"אני שולח אותך כעת לטייל ולבחון כל פינה באחוזה שלי. יש בה עצים נדירים, פרחים מיוחדים, בעלי חיים שלא ידעת על קיומם ויצירות שעיניך לא ראו מעולם. את הכפית עליך להחזיק בידך ולהשתדל לחזור בתום הטיול, כששתי הטיפות עליה. צא לדרך, בני, ואחכה לך כשתשוב".

הצעיר מחזיק היטב את הכפית ועליה שתי טיפות השמן ויוצא לדרך.

לאחר שעות מספר הוא שב כשבפיו הצהרה: "הצלחתי במשימה!" הוא מכריז חגיגית בהצביעו על שתי טיפות השמן שעל הכפית. "טיילתי בכל פינות הגן ושתי טיפות השמן נותרו על מקומן!"

"ספר, בני, מה ראית סביבך, איך התרשמת מהעצים ומהפרחים, איך הם בעלי החיים הנדירים? מה דעתך על ניחוחות ההדרים?"

הביט הנער בשתי טיפות השמן והשיב: "למען האמת, כמעט ולא הסרתי את עיניי מהכפית שבידי, לא באמת שמתי לבי לכל מה שמסביב, משום שממוקד הייתי בלעמוד במשימה ושלא תאבד אף טיפה".

מיד שלח הישיש את הנער לצאת לטיול בשנית עם אותה הכפית ועליה שתי טיפות השמן, אולם הפעם הורה לו לא לפספס דבר וחצי דבר מיופייה של הדרך. "עליך להתבונן סביבך ולשים לב לכל פרט ופרט שבחצרות האחוזה, כשתחזור אבקש שתספר לי את כל רשמיך".

יצא הצעיר שוב לדרכו. השעות מתארכות והערב החל לרדת והנה הוא חוזר ובהתרגשות גדולה מספר על כל מה שראה ושמע, הריח וטעם. אך אבוי, הוא מביט בכפית שבידו ומגלה שטיפה אחת אבדה... פניו נופלות... הוא לא עמד במשימה!

"אל יפלו פניך, זה בדיוק המסר שלי אליך. לעיתים אנו מתמקדים בנקודות שוליות בחיינו ונדמה לנו שהן העיקר, כך אנו מפספסים את יופיין המיוחד של הדרכים בהן אנו עוברים. כך היה בפעם הראשונה שיצאת לדרכך, אומנם חזרת עם שתי טיפות השמן אך לא נהנית כהוא זה מיופייה של הדרך. בפעם השנייה אומנם חזרת עם טיפה אחת פחות, אך בלב שמח ובעיניים קורנות. תזכור, ילדי, שהדרך חשובה לא פחות ואף יותר מהגדרת המטרה, אז תהנה ממנה והיא תאיר עליך מאורה".

אז כשאנו מדליקים את הנרות הללו, ששלהבותיהם מרצדות ומאירות כל לב, חשוב שנעצור וננשום עמוק, נספוג את האורות הרוחניים הממלאים את הנשמה ונתבונן בכל היופי הקיים בדרכים בהן עברנו וביופיים של הפרטים המצויים בשפע רב בכל רגע בחיינו, ונזכור ש"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".

ומי שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם, ממשיך וימשיך להאיר לנו את הדרך באהבה גדולה בזמן הזה!