ביום מן הימים נכנס לקליניקה שלי זוג חדש וצעיר. לאחר היכרות קצרה ואיסוף המידע הבסיסי, הנחיתי אותם להשתדל עד מאוד לכבד זה את זו ולא להתפרץ האחד לדברי השני.

הבעל פתח בדברים, ותיכף ומיד החל להתלונן על בעיותיו הרבות בקשר עם אשתו, כשבמשך דקות ארוכות מאוד תיאר בפניי עד כמה היא אינה מכבדת אותו ואינה נענית לבקשותיו, בעיקר בענייני סידור וניקיון הבית, ושהיא מביאתו למצבי כעס שלא הכיר כדוגמתם קודם הנישואים.

אשתו יושבת לעומתו ושותקת, ניכר עליה שהיא מאזינה בדריכות שיא לדברי בעלה, והבעות פניה מלמדות על המתחולל בקרבה.

לקראת סוף דבריו, כדרך אגב, הוא מציין לשבח את אשת חברו הקרוב שמכבדת את בעלה ודואגת לצרכיו ולענייניו, מוסיף שביתם תמיד נראה מסודר ונקי למופת, וחותם את דבריו ב"הלוואי עליי".

אני יושבת מולם ומבינה עד כמה עולמנו עולם שקר הוא, ועד כמה האדם רואה לעיניים בעוד השם יתברך רואה ללבב. הסיבה לכך היא שאותו "זוג למופת" עליהם מדבר הבחור שלפניי, "במקרה" נמצאים אצלי בתהליך טיפולי אלא שבעיותיהם גדולות במורכבותן פי כמה וכמה, ואותה אישה, עליה נגמר ההלל לפני רגעים ספורים, עושה לבעלה צרות צרורות, כפשוטו. כמובן שאינני אומרת על כך דבר.

ולענייננו, יצר לב האדם מביאו לחפש את האושר במקומות רחוקים, בדומה למשל 'האוצר שמתחת לגשר'. אנו בטוחים שאם רק היה נותן לנו הקב"ה מציאות חיים אחרת, בוודאי היינו מאושרים, בריאים ומצליחים יותר. הדבר נובע מתפיסה ילדותית שמנסה לברוח מלקיחת אחריות ומטילה את האשמה או המשימה על אחרים, תוך דמיונות שווא שמשהו טוב יותר מחכה בעבורנו אי שם. לרוב אנו פשוט שוכחים שיש מי שברוב אהבתו אלינו סלל בעבורנו בדיוק את הדרך הזו, על כל מכשוליה וקשייה, על מנת להוציאנו משעבוד נפשנו לחירות עולמים.

נכון שלעיתים המשימות והאתגרים שבחיינו נתפסים בעינינו כמוזרים, לא ברורים ואף גדולים מדי, אולם דווקא בנקודות הללו נבחנת מסירותנו ודבקותנו ברצון ה' הנשגב מבינתנו.

מהלך שכזה אנו רואים בציווי הבא: "שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים תִּקָּחוּ. וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם". עם ישראל מצווה "לזרוק את השכל" כדברי ר' נחמן מברסלב, לקחת את אלילי המצרים, להם הם עדיין משועבדים, ולשחוט אותם! כלומר, לפעול בניגוד מוחלט להגיון הפשוט שאומר שזה עשוי לעלות להם בחייהם!

זכו להיגאל אך ורק אלו שהסכימו "לקחת סיכון", להתבטל לרצון הבורא ולפעול בהתאם להנחיותיו, קשות ככל שיהיו.

ואנו, אם רצוננו לזכות באושר ובחיים טובים אזי עלינו להתאמץ ולהשקיע על פי הוראות התורה וממילא "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". שבת שלום!